תושבי עזה כורעים תחת נטל המסים של חמאס

  

במקום להיטיב עם תושבי רצועת עזה, מכביד עליהם חמאס באמצעות גיבוש מנגנון מורכב של מסים המנוצלים לתשלום משכורות לאנשיו

תשלום 700 ש"ח על מעבר רהיטים מישראל לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום, תשלום 300 ש"ח על העברת מזוודה לכל אדם שעובר במנהרות הלא חוקיות ממצרים לעזה וגביית 100 ש"ח על משאיות העוברות בכביש צלאח אלדין – התשלומים הללו הם רק דוגמה קטנה למנגנון המסים הישירים והעקיפים שמטיל חמאס על האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. בשנים האחרונות ולאור התמורות האזוריות, חלה עלייה ניכרת בהכנסות המקומיות של חמאס המגיעות ממסים שונים ומגוונים. תושבי רצועת עזה, ובכלל זה סוחריה ואנשי העסקים שם, ימשיכו לשלם לחמאס ולשאת בנטל המסים הכבד. בשביל לסבר את האוזן, נציין כי כיום ההכנסות החודשיות של חמאס ממסים בלבד עומדות על כ-100 מיליון ש"ח, כאשר רובו המוחלט של הכסף הולך לתשלום משכורות עבור פקידי חמאס ולא לצורך טיפול במצוקות התושבים. בראייה לאחור, אפשר לראות בבירור כיצד חמאס העלה בהדרגתיות ובעקביות את המסים ושכלל את המנגנון שלהם, וזאת תוך כדי בחינה מדוקדקת של תגובות הסוחרים הפלסטינים ותושבי הרצועה כדי להשתיקם.

 

 

מס "הערבות החברתית": אמצעי למימון חמאס

החל מהשתלטות חמאס בכוח על רצועת עזה ביוני 2007, התבסס הארגון בעיקר על תעשיית המנהרות הבלתי חוקית, אולם הוא לא הצליח לתת מענה למצוקות עמן התמודדו העזתים. המצב הכלכלי החריף בעקבות הטלטלות במזרח התיכון שהחלו בשנת 2011 והגיע לנקודת שפל בעת הפלת משטר האחים המוסלמים במצרים ביולי 2013. בתקופה זו, קיבל חמאס החלטה אסטרטגית לשנות את מדיניותו הכלכלית, להפסיק להישען על סיוע חוץ והברחות ולהתבסס בעיקר על הכנסות מקומיות, ובראשן מסים. הצעד המשמעותי הראשון היה חתימה באפריל 2014 על הסכם פיוס עם תנועת פתח שהוביל חודשיים לאחר מכן להקמת ממשלת אחדות. ההסכם לא שרד בשל מחלוקות על רקע תשלום המשכורות לפקידי חמאס ובכל מקרה ביולי 2014 פרץ מבצע צוק איתן שיצר מציאות חדשה. בעקבות זאת, חמאס קידם באפריל 2015 מהלך כלכלי להטלת מס בעייתי העונה לשם המטעה "מס ערבות חברתית". בחמאס ציינו כי מס זה יסייע לשכבות חברתיות נזקקות, אולם בפועל מרבית הרווחים ממנו הועברו ישירות למימון משכורות פקידי חמאס. באותה תקופה, החל חמאס גם להטיל מסים חדשים על תושבי הרצועה, בין אם בעקיפין או במישרין, ולשכלל מסים קיימים.

הביטוי האחרון לקשיים שחמאס מערים על תושבי רצועת עזה במטרה להכניס לקופתו עוד כסף, אשר כאמור יעבור ברובו לפקידי הארגון, הוא חיוב אנשי עסקים וסוחרים להסדיר את חובותיהם טרם יציאתם את הרצועה. בפברואר 2017 פרסם חמאס הנחיה חדשה לפיה טרם יציאתם של אנשי עסקים וסוחרים מהרצועה דרך מעבר ארז ורפיח, עליהם להסדיר את חובותיהם למשרדי הממשלה והרשויות המקומיות ואף להציג מסמכים המעידים על כך. בנוסף, לאחרונה חמאס ניסתה בעורמה להטיל מסים נוספים על יבוא תשומות בנייה, אולם המהלך סוכל לאחר תרעומת שעלתה מצדם של היבואנים ובעקבות איום ישראלי להפסיק כליל את הכנסת תשומות הבנייה לעזה.

Hamas Taxation_INSIDE ARTICLE2.jpg

 

הכנסות ממסים בשווי 100 מיליון ש"ח

בימים אלה, נמצא חמאס בעיצומו של מהלך כלכלי שמטרתו להגדיל את ההכנסות ממסים כדי לשלם משכורות לפקידי הארגון. אם בשנת 2016 ממוצע ההכנסות החודשיות ממסים עמד על 60 מיליון ש"ח, הרי שבחודש פברואר סך כל ההכנסות ממסים עמד כבר על כ-100 מיליון ₪, כאשר הרוב המוחלט של הכסף מיועד לתשלום המשכורות ולא מגיע כלל לאוכלוסיות הנזקקות ברצועת עזה.

מנגנון המסים שחמאס גיבש והרחיב הפך כיום למנגנון אימתני ומורכב הכולל מסים המשפיעים ישירות על התושבים. כך למשל, חמאס כופה דמי מכס והיטל נוסף על סיגריות ומוצרי טבק המוברחים במנהרות אשר מגיעים יחדיו ל-50%. דמי המכס מהווים כחמישה ש"ח לחפיסת סיגריות בודדת ובהסתמך על ההערכות לפיהן תושבי הרצועה צורכים מידי חודש כשבע מיליון חפיסות, הרי שחמאס יכול להכניס לקופתו עד 35 מיליון ש"ח בחודש רק מהטלת מסים על המעשנים. חשוב לציין כי חמאס גובה מסים ככל העולה על רוחו גם במעברים מישראל לרצועת עזה. כך למשל, יבואנים של סחורות העוברות במשאיות מישראל לרצועה דרך מעבר כרם שלום צריכים לשלם לחמאס 50 ש"ח על כל מכשיר חשמל, 100 ש"ח בממוצע על כל טון של פירות וירקות ועד 300 ש"ח על יבוא צעצועים. במעבר ארז חמאס גובה מסים שונים, החל מדואר שנכנס וכלה באגרות נסיעה אל המעבר וממנו. המסים הגיעו אפילו לתחום הנדל"ן, שכן לא מספיק שתנופת הבנייה ברצועה אינה מתקדמת כמצופה, רשות המקרקעין של חמאס גובה מס רכישה של 17% מסך כל השווי של עסקת מכירת נדל"ן.

 

Hamas Taxation_INSIDE ARTICLE1_HEB.jpg 


השתקה לא תעזור

הפלסטינים תושבי רצועת עזה לא נשארים אדישים לנוכח המצוקות הכלכליות בעזה ולעתים הם מעזים לצאת נגד חמאס ולהתבטא בפומבי נגד המדיניות הכלכלית השגויה של הארגון. כך למשל, בינואר 2017 פרצו בצפון רצועת עזה הפגנות מחאה נגד חמאס על רקע משבר החשמל שפוקד את הרצועה. עם זאת, נכון לעכשיו לא נראה כי תפרוץ מחאה על רקע מדיניות המיסוי העושקת כיוון שחמאס דואג לדכא גורמים המתבטאים נגדו ומשתיק כל ביקורת פנימית. ביקורת מעניינת הושמעה בפומבי ביוני 2016 על ידי איש עסקים עזתי. בריאיון לתאגיד שידור בינלאומי אמר איש העסקים כי הוא נהג "לייבא עשרות מוצרי מזון מרחבי העולם, אולם בשנתיים האחרונות חמאס הופך את היכולת להרוויח לבלתי אפשרית בשל המסים הגבוהים שמטיל הארגון." גם הקהילה הבינלאומית יוצאת נגד הטלת המסים של חמאס. במאי 2015 ניקולאי מלדנוב, השליח המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, ציין באתר האינטרנט שלו כי "עזה נואשת וכועסת" בין היתר בגלל חמאס, אשר "מטילה מס סולידריות". יש לציין כי בהתאם להסכמים קודמים המוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית, ישראל אוספת את כספי המסים על יבוא סחורות ליהודה, שומרון ועזה, ולאחר מכן מעבירה את הכספים לרשות הפלסטינית. כך קורה שסוחרי הרצועה ואנשי העסקים נאלצים לשלם מס משולש, וכורעים תחת נטל המסים הכבד שהולך וגובר עם העלאת המסים מצד חמאס.

אם כן, המדיניות הכלכלית של חמאס היא לגבות מסים ולהעלותם בעקביות ובהדרגה, תוך כדי בחינת תגובות התושבים והסוחרים והשתקת ביקורת פנימית. כאשר עולה התנגדות למדיניות זו, בין אם בהתבטאות של אנשי עסקים נגד המצב ברצועה או בהפגנות מחאה ציבוריות, חמאס בוחר להתעלם מהמצב ולדחוק לשוליים את ביטויי המחאה. בנוסף, הארגון מנמק את הטלת המסים בכך שהמסים מיועדים לאנשים אמידים כגון סוחרים ואנשי עסקים. אולם בסופו של דבר חמאס פוגע בעניים מכיוון שהכסף שנגבה לא הולך אליהם אלא לאנשי חמאס, והמסים העקיפים משפיעים ישירות על הצרכנים ברצועה עזה.