ביום האישה הבינלאומי – האישה הפלסטינית בין השפעות המנהגים והמסורת להשלכות השחרור

מדי שנה ב-8 למרץ מציינים בעולם את יום האישה הבינלאומי, בו מציגים את ההישגים שהגשימו הנשים ואלה שהן שואפות להגשים. יום זה מעודד אותנו להביט בפעילות הנשים ככלל ובחברה הפלסטינית בפרט, באתגרים ובנסיבות המיוחדות אשר מולם מתמודדת האישה הפלסטינית, וכן במעורבותה בפרויקטים חשובים וחיוניים. זאת, בכדי שהאישה תישאר כמוקד עניין מרכזי בשל תפקידה, מצבה וחשיבותה בחברה שלה.

יום האישה הבינלאומי שם דגש על "הסכם בייג'ין" אשר חתמו עליו 198 מדינות לפני 25 שנים, ובתאריך זה האו"ם מקיים קמפיין על מנת ליישם את ההסכם בפועל, וכן להדגיש את המחויבות אליו. ההסכם מהווה מפת דרכים להגשמת זכויות האישה מסביב לעולם – אם כי עדיין קיימים מכשולים אשר מקשים על הנשים לקבל את זכויותיהן בהיבטים שונים, כפי שידוע שמתרחש בחברות בהן עדיין מה ששולט באישה הם המנהגים והמסורת, בנוסף למהלכים כלכליים ומלחמות. כל אלה מוסיפים להמשך הקיבעון של האישה, בפרט בעולם הערבי בו ציונו של יום האישה מביא איתו כאב גדול אשר משקף את סבלן של הנשים, לאור הדיכוי אשר מתקיים באזור. למרות האתגרים החברתיים והתרבותיים העומדים בפניה – בולטת האישה הפלסטינית אשר ממשיכה לסלול את דרכה לחירות, בכדי להוכיח את מקומה כישות בעלת מעמד וחשיבות, הממלאת את התפקידים החשובים ביותר. בראיון עם אתר המתפ"ש אמרה רימא גרדאת, פעילה פלסטינית לזכויות האישה: "האישה הפלסטינית הגיעה להתקדמות והתפתחות אקדמית בכל התחומים, וזה מתבטא באופן המחשבה שלה ובחשיבות הפעילות שלה בחברה. דבר זה בא לידי ביטוי בעלייה בזמן האחרון במספר הנשים המשכילות והפעילות, ובהגעה למספר גדול יותר של הישגים."נשים מהוות כמחצית מהחברה הפלסטינית, ולמרות הצטרפותן ההולכת וגדלה לכוח העבודה, אחוזי נוכחותן עדיין נמוך בהשוואה לגברים, כאשר לפי הנתונים אחוז הנשים העובדות לא עולה על 14 אחוז.

 

 

רימה ג'רדאת הוסיפה: "האתגרים הגדולים אשר עומדים בפני האישה הפלסטינית הם היעדר הזדמנויות עבודה, ומודעות מועטה מכיוון שאין יוזמות שתומכות ונותנות תשומת לב לתחום זכויות האישה...לאישה הפלסטינית יש הרבה תכונות מיוחדות, אבל היא צריכה תמיכה ומישהו שיושיט לה יד."

ג'רדאת ציינה את נושא העבודה בישראל, ואמרה: "רבות רוצות לעבוד בישראל אבל המנהגים והמסורת מונעים את זה, מכיוון שהן צריכות לעבור במעברים משותפים עם גברים. לכן אנו קוראים למדינת ישראל להקים מסדרונות שישמשו אותן בלבד...וכן להקל את מתן הזדמנויות העבודה. בסופו של דבר, אנחנו רוצים לעבוד ולחיות יחד, בתקווה שיהיה שלום."

אם כך, חלק ניכר מהנשים לא ממלאות את התפקיד הדרוש בחברה הפלסטינית המסורתית בכללותה, כמו בכל חברה ערבית, כאשר תפקידה של האישה תחום מיום היוולדה למסגרת הבית והנישואין. עם זאת, רבות מהן שברו את הנורמה והצטיינו בתחומי עבודתן – יש הרבה דוגמאות לפעילותה של האישה הפלסטינית בתחומים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים, אשר מקדמים מסר חשוב שנוגע לאדם. לאחרונה, עלה שמה של עבלה ג'אבר בתוכנית "אמיר אלשעראא'" ("נסיך המשוררים"). היא אמרה באחד הראיונות שלה: "אני רוצה שהשירה תהיה מסר של אחווה ושלום. רק האומנות לבדה יכולה להפוך את החיים ליפים יותר, אפילו למראית עין."

בהקשר זה, בולטת האקדמאית הפלסטינית ד"ר זינה מניר ברכאת, בשל הישג חדש שהגיעה אליו, לאחר שסיימה את הדוקטורט שלה בהתמחות בנושא הפלורליזם באוניברסיטת פרידריך שילר בגרמניה.

יש לציין גם את חנאן אלחרוב, אשר זכתה בתואר "המורה הטובה ביותר לשנת 2016" בשל תכנית לימודים שהעבירה, אשר מרחיקה ילדים מרעיונות אלימים.

כל השמות הללו משקפים את התפתחות החברה הפלסטינית, כניסת האישה למעגל העבודה, והשתתפותה בחיים בכללותם. עם זאת, כל זה לא מסתיר את המציאות אשר ממנה סובלות חלק מהנשים הללו, שהן עודן אסירות של החברה המסורתית אשר עדיין מייצרת תרבות שמבחינתה "הבעל הוא עמוד התווך" ו-"עליך חפש חתן לבתך לפני שאתה מחפש כלה לבנך".

 

 

חלקן חשופות לאלימות מתמשכת מסוגים שונים אשר ההשלכות של כולן זהות. רבות מהנשים והנערות הפלסטיניות עדיין סובלות מאלימות במשפחה, ורובן מעדיפות לשמור על שתיקה מכיוון שאלימות במשפחה והמנהגים המקובלים מונעים מהן לצעוק על סבלן מחוץ לכותלי בתיהן. חלקן מביאות לידי ביטוי את סירובן לאותה מציאות בכך שהן בורחות ומוצאות מפלט אצל מי שיושיט להן יד מסייעת ועוזרת. עם זאת, החולשה והאלימות הפכו את חלקן לחזקות יותר בתוך מציאות נוקשה, שגרמה להן להפוך לנשים בוגרות ועצמאיות. דוגמה לאישה כזאת היא אניסה עיאד  - האישה הפלסטינית האדירה הזאת, אשר גידלה את שלושת ילדיה ועבדה בעמל כפיה לאחר שבעלה עזב אותה והיגר לחו"ל, סירבה להיות תחת הגנתו של איש וקטפה את פרי עמלה כדי להעניק לילדיה את הזכות לחיות חיים מכובדים. היא עובדת במנהל האזרחי כבר עשרות שנים, וכך אמרה לאתר המתפ"ש:

"האישה הפלסטינית חיה במצה של פתיחות שהחברה לא רואה אותה, ואף אחד לא מודה בה...חולשתה של האישה בסביבתה נובעת מחוסר תמיכה בה מצד משפחתה, אבל חולשתה היא גם אחריותה. כאשר היא יוצרת, היא הופכת ליותר עצמאית וחזקה יותר במקום בו היא נמצאת". היא הוסיפה אמירה על תפקידה במנהל האזרחי: "כאן אנו מוצאות הרבה סיוע ואנו חיים כמשפחה אחת ומשתתפים בכול. יש כבוד ושיתוף פעולה, אנחנו חיים כמשפחה אחת למרות השוני בתרבויות שלנו – מה שמוסיף לנו כוח והופך את המציאות שלנו למקום בו אפשר להתקדם ולהתפתח."

כמו כן, היא הזכירה את מצבן של אותן נערות אשר בורחות תחת הקיטלוג "מפגעות": "על המשפחה לדאוג לבנותיה, להגיע איתן להבנה לפני שיהיה מאוחר מידי, ועל הנערות לא לוותר, ויתר על כך – לעבוד לשינוי המצב באמצעות למידה ופיתוח החשיבה."

יש הרבה סוגים של נשים פלסטיניות, אבל מה שמשותף לכולן הוא הרצון להתקדם ולהיכנס לשוק העבודה. הן זקוקות לעידוד וסיוע במידת  הצורך, כדי לספק להן הזדמנויות עבודה. הפעילה הפלסטינית ג'רדאת מסכמת בכך שיש חשיבות ש"האישה תהיה פעילה ותפרוץ את המציאות הקשה שלה באמצעות הגשמה עצמית, בעבודה ובלמידה – ולא בכניעה לאלימות."

האישה היא הלב והשכל של החברה, ויותר מזה – היא עמוד תווך ובסיס לדורות, שכן חברה חזקה מחזיקה בנשים פועלות ומלומדות. אם האישה לא תקבל את מקומה, החברה לא תוכל להתקדם, שכן האישה היא חצי מהחברה, היא שותפתו של הגבר ומשענתו. אי אפשר להביא לשינוי בחברה הפלסטינית, כאשר אנו מתעלמים מהתפקיד החיוני והחשוב של האישה הפלסטינית...

ולה אנו אומרים: "ברכות לרגל יום האישה הבין-לאומי!"